fbpx
חגים ומועדים לייף סטייל

אני פורים: הפקת פורים חגיגית במשתלות גצלר

אורטל ואני רצינו לעשות הפקה מיוחדת לפורים, ולהראות את התחפושות, או בעצם בעיקר את הקשתות, שהכנו לכבוד החג. לא ידענו באיזה מקום לבחור, ולא ידענו אם ירד גשם, או שבמקרה השמש תשבש לנו את התכניות, כי מי שלא יודע – השמש בישראל מאוד (מאוד!) חזקה בכל ימות השנה, ומסתבר שזה לא פשוט לצלם בשעות מסוימות.

בסוף החלטנו שנלך על משתלת הבית שלנו – משתלות גצלר שבכפר בני ציון. אין חשש של גשם כי המשתלה מקורה, האור שם טוב, ובסופו של דבר – המקום פשוט יפה. ואני לא אומרת את זה רק כיוון שאני משוחדת. הנה, תראו בעצמכם.

מהמם, נכון? וזאת רק ההתחלה.

אבל לפני שנמשיך, וידוי קטן. הפוסט הזה הולך להיות פוסט קצת אישי, אולי האישי ביותר שכתבתי, ותסלח לי אורטל שאני הולכת להשתלט על ההפקה בענייני האישיים. אז אם לא בא לכן לקרוא יותר מדי, אתן יותר ממוזמנות לדלג הלאה לתמונות, מבטיחה שאני לא אפגע 🙂

משתלת הבית שלי היא באמת סוג של בית שני בשבילי. גדלתי בכפר בני ציון, או ליתר דיוק בחרוצים, אם נהיה כנים לרגע. סבא וסבתא שלי הם ממקימי הכפר, ואת המשתלה הזאת הם הקימו במו ידיהם בשנות החמישים של המאה הקודמת, מה שאומר שלמשתלת הגידול (=משתלה שמגדלת צמחים ולא רק מוכרת אותם) יש רזומה של יותר משישים שנה.

שנים אחרי שהמשתלה הוקמה, סבא שלי פרש לגמלאות, ואמא שלי ודוד שלי ירשו את העסק המשפחתי והמשיכו לגדל שם הדרים והדסים ואבוקדו ועוד הרבה הרבה צמחים אחרים ויפים. באופן לא רשמי סבא שלי מקפיד להגיע למשתלה מדי יום ולטפל בעדינות וברוך בשתילים האהובים עליו. פעם הוא אמר לי שכשהוא נמצא שם בשבתות והכל שקט מסביב, הוא יכול לשמוע אותם צומחים ומדברים אליו, ובניגוד לאנשים הוא יודע בדיוק מה הם מרגישים: הם מראים לו מתי טוב להם ומתי רע להם.

במשך שנים נאבקתי בזה שאני ילדת משתלה וילדת כפר. הרגשתי שאני לא מתאימה לתבנית הזאת, לכפר הזה, למשפחה הזאת. קצת שונה, קצת לא שייכת, אוהבת ללמוד ואוהבת ספרים. שתקנית, לא חברמנית כמו כל השאר. לא בת-כפר אמיתית. עד שעברתי לבאר שבע, ומשם לכפר סבא ולתל אביב. אז הבנתי כמה אני טועה, וכמה השורשים שלי נטועים עמוק בכפר. ושימו לב שאני כותבת כפר ולא מושב – כי מושב שייך לתנועת המושבים, ואנחנו לא שייכים אליהם אלא לאיחוד החקלאי. פוליטיקה של כפר קטן 🙂

להדרכה להכנת אוזני שועל לחצי כאן

והנה אני היום, בהפקת פורים משמחת, מגלה שאני מרגישה הכי בבית בעולם מדגמנת את היצירות שלי, אלה שהתביישתי בהן פעם, ליד הצמחים הירוקים והפורחים. ואני מרגישה הכי טבעית והכי נינוחה, גם ליד הדבורים שזמזמו לנו ליד הראש במשך כל סשן הצילומים הזה.

אחת הסיבות העיקריות שעזרו לי להבין שאני בעצם יותר קשורה לכפר משחשבתי, היא החברות שלי. איכשהו הן היו יותר חדות ממני ותמיד הזכירו לי מאיפה הגעתי, והתבדחו בחצי צחוק-חצי אמת על התמימות שלי, על החיבור שלי לצמחים, על העובדה שאני לא קופצת למראה כל חרק. ואני חייבת לחברות שלי כל כך הרבה: אני מי שאני בזכותן.

ואם נמשיך בענייני חברות, התמזל מזלי, ואת הבלוג הזה הקמתי יחד עם חברה, שהלב שלה טוב, מיוחד ומלא באור בדיוק כמו חד קרן.

ואורטל, החברה הנפלאה שהקמתי איתה את הבלוג, אמרה לי באמצע יום הצילומים "יואו, איזה ילדת משתלה את!". ופתאום הרגשתי איך הכל מתחבר לי, העבר, ההווה, העתיד. מצאתי את עצמי מדלגת בין כל השתילים עם חברה טובה, מכירה כל שביל וכל שתיל, ואשכרה טוב לי. ואני נהנית. ממש חזון אחרית הימים.

להדרכה להכנת אוזני ארנב זזות לחצי כאן


כי מי שיער בנפשו שבגיל שלושים אני אקפץ לי בין שורות של שתילים ואעשה שטויות כמו ילדה קטנה, והכל בעידוד חברה טובה וביחד איתה? אני בטח שלא.

אבל היי, זה פוסט על פורים, כדאי שתהיה בו קצת רוח שטות.

פורים שמח ומבדח לכולכן!

Write a comment

אני לא רובוט :) *

אוהבת יצירה, לייף סטייל וטיולים?

אם התשובה היא כן, כנראה תאהבי גם את הניוזלטר שלנו שמלא בהשראה, נצנצים, הטבות שוות ותוכן מיוחד שאנחנו שולחות רק למנויות הניוזלטר*

* בלי ספאם, מבטיחות